שלושה סיפורים קצרים על צרפת שלא הכרתם...


היום צרפת מתאחדת לזכר קרבנות הפיגועים של ה-13.11.2015 ובאמת כואב, כואב על הקרבנות, כואב על מדינה בהכחשה כ-35 שנה (כן 35 שנה !) כאשר מנהיגותה הפוליטית התעלמה. כואב על ציביליזציה של קידום, השכלה וערכים הנראת כיום אבודה בערפל. מי שנוכח באחת ההרצאות שלי ,גלש באתר אינטרנט Sabine1.com או פשוט מכיר אותי יודע עד כמה אני אוהבת, מכירה לעומק, "מרגישה" את צרפת, תרבותה וההיסטוריה הענפה שלה.

מה שצריך להדליק היום זה זרקורים, לא נרות.

לשם אהבתי ל"אדמת זכויות האדם", החלטתי לספר לכם סיפורים אמתיים ואישיים, אירועים שנתנו לי מזה 30 שנה חומר למחשבה ותחושה עמוקה שצרפת נכנסת לעידן של עיוורון חברתי ופוליטי, ש"הכתובת על הקיר" והמדרון חלקלק...ברור שארגוני הטרור נושאים באחריות מלאה במעשיהם ...ויחד עם זאת הטרור השתלטה כי השטח היה הפקר...

מבצעי הפיגועים אשר פקדו את צרפת ב- 2015-2016 הם צרפתיים, השייכים לדור השני של מהגרי צפון אפריקה. הם למעשה "תוצרת צרפת" להבדיל ממבצעי פיגועים שבאו מהמזרח התיכון ואז צרפת לא הוכיחה רצון עז להילחם נגד הטרור, היה אז קל לתחום את האירועים לאזור היהודי-ישראלי-פלסטיני, הכל חוץ מלהסתכל פנימה ולראות שמדובר בניצוצות מדאיגות.

להבדיל מאביהם, צעירים הללו הם צרפתיים לא מרצונם אלה מכוח חקיקה שחילקה אזרחות באופן גורף כאשר היה ברור מזמן שכוחות מנוגדים לאינטרסים של הרפובליקה מפעילות לחץ רב על דור זה. שבגלל ההגירה ועקירה ממדינות מוצא המסגרות התפרקו, דור שלא למד כיבוד אב, לא מסכים לכיבוד מעמד האישה ומזלזל בכיבוד חוקי מדינה. נכון זו הכללה לשם הסברת התופעה המדאיגה וישנם סיפורי קליטה והצלחות, אך אני כאן מתייחסת לממדים עצומים של ניתוק חברתי ואיעדר שייכות שלא טופלו ואפילו החמירו כתוצאה מצביעות פוליטית מורכבת מחמדנות ותאבה לכסף של ממשלות צרפת. מדינות כמו הרב הסעודי רכשו מטוסים במיליארדים ובו זמנית שלחו לצרפת למשך 30 שנה מורים לקוראן ללא שום פיקוח ולו השגחה מהמדינה עליהם. אותם ה "מורים" מילאו את חלל החוסר שייכות והשתלטו על "שטחי הרפובליקה המופקרים" הן במישור החברתי וגם חינוכי...סוג של עסקה "אתה קונה ממני מטוסים ואני מעלימה עין על ההשתלטות הדתית ושותקת..."

מה שבוודאי קשה מאוד להבנה כאשר מדובר במדינה כל כך גאה באופי החילוני שלה ובהפרדה בין מדינה ודת.

הזרוע השנייה של הצביעות הפוליטית בצרפת הינה תופעת סתימת הפיות הידוע, דיקטטורת ה POLITICALLY CORRECT עם התוצאות שראינו בימים האחרונים בצד השני של העולם, בארה"ב.

כדי לפשט, הדור הראשון הגיע לצרפת מתחילת שנות ה-50' מכל רחבי אפריקה וצפון אפריקה כדי לעסוק בעבודות הקשות של המדינה (צרפת) שבנתה את עצמה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-60' הצטרפו המונים מצפון אפריקה בסמוך לסיום הכיבוש באלג'יר והמלחמה האיומה שצרפת ניהלה שם והתחושות אשמה של "הכובש לשעבר" שעד היום מתקשה לעשות חשבון נפש ומרגיש אשמה במשהו לא מוגדר ומפוזר באוויר. לזה פילוסוף מפורסם של שנות ה-80' כינה על שם סיפרו " הבכי הלא פוסק של בן האדם הלבן"...מכאן נובע בלבול מוחלט שמתבטא בדו-פרצופיות של הפוליטיקאים והתקשורת כלפי המהגרים. זו הייתה הגירה של פועלים שהגיעו לבד, ללא משפחתם ושלחו הביתה את המשכורות, בנו בתים במולדת והתכוונו לחזור הביתה. התפנית הגדולה הראה בשנת 1976 כאשר צרפת אפשרה "איחוד המשפחות".

מכאן אופי ההגירה השתנה, ההגירה לעבודה הפכה להגירה של אכלוס המוני...בלט כאן האינטרס המיידי של בעלי ממון להביא כוח עבודה זול ולא מחובר לאירגוני עובדים. במירוץ הזמן, המחירים החברתיים שלא אירחו להופיע...הרפובליקה החילונית שמתגאה בניתוקה מהדת וכפייה דתית מצאה את עצמה מתמודדת במערכת בתי המשפט בסוגיות שלא היו ידועות כלל לציביליזציה המערבית, פוליגמיה, בריתות של ילדות (!!) , שימוש ברעלה, הוצאת ילדות משיעורים ומכאן מרוב פלפול משפטי כולם איבדו את הצפון ושיקול דעת הבסיסי ביותר. הדור הראשון שתק והדור השני חיפש את עצמו בתוך מבוך הבלבול, ההססנות ועצלנות המערכת הפוליטית לעמוד על עקרונות וקווים אדומים שנסוגו כל הזמן. התפרקות של חברה הרועדת על רגליה, מתלבטת, מתביישת מלעמוד על חוקתה וערכיה...חוסר אומץ פוליטי ומנגד אויב נחוש לכבוש ולשבור את רוחה של ה"חילונית הנהנתנית" : צרפת.

ארי זה לא שנתיים ולא עשור, זה כבר מעל שלושים שנה שצרפת הנה על הכוונת כי היא "הכופרת הגדולה".

סיפור ראשון : הייתי בת 13 ואני זוכרת את שיחות פוליטיות בין חברים, מכרים או סתם בבית קפה כפי שנהוג בצרפת. אימי טענה באותם השנים שהמהלך של "איחוד משפחות" לא נשקל לעומק, שקיימת דאגה שיפגע באיזון בין אוכלוסיות (צרפת מאז ומתמיד הייתה מדינה של הגירה בעיקר קתולית וממדינות אירופאיות...) וימשוך לגל גדול של הגירה שלא בטוח שהמדינה תדע איך להתמודד איתה...ובבית הקפה ובארוחות הערב היו בגדול שתי קבוצות "המתנגדים" והמטיפים"...וכבר התפלאתי שלרוב השיחה הייתה הופכת במהרה לזירת קרב וצעקות עם שתי המילים האולטימטיביות FASCHISTE פשיסטRACISTE גזען...רצון "המטיפים" היה להשתיק את"המתנגדים", קודם לגרום להם להרגיש אשמים ולעשות דמוניזציה של עמדתם...טוב לא שתי מילים יכלו לעצור את אימי...אך עם השנים שמתי לב שכבר בשלב ה"עובדות" נשלפות המילים המשתיקות וראיתי את חופש הביטוי לעלם מהשיח החברתי ...

סיפור שני: הייתי סטודנטית בתואר שני למשפטים באוניברסיטת סורבון והצטרפתי ליום עבודה של חבר המוכר כלי בית ורהיטים מדלת לדלת כדי לממן את לימודיו ברפואה. האזור שלו היה צפון פריז ופריפריה קרובה לעיר הבירה. אז הייתה שרופת ללימודי היסטורית המשפט ומשפט חוקתי והוא אמר לי : " בואי, את תראי את מה שלא תקראי בעיתון..." תחילה לא הבנתי כוונתו כי וראיתי שכונות עממיות, עשרות "בנייני רכבת" ללא גינה אחת, ללא מכולת, ללא מתנ"ס בסביבה ומלא ילדים המשחקים ברחוב...הזכיר שכונות עממיות של פריז בשנות ה-20' ...כמו בילדות של אדית פיאף...עברנו מלקוח ללקוח, אנשים פשוטים, קשיי יום, שאמרו לו כחלק בנאלי בשיחה שעדיף לעוף מפה לפני השעה 16:00 כי "ישברו לכם את האוטו, עם הלילה יוצאים שוכרי השמים, הם הפכו את השכונה לג'ונגל והמשטרה מזמן לא מגיעה, מתעלמים מהמצב"...ואכן אחרי הלקוח האחרון כאשר עלינו לאוטו הבחנו בקבוצות גדולות של בחורים מלווים בכלבי צייד שבוודאות חיכו ללילה...הייתי סטודנטית נאיבית, בת ה-21, שואלת בקול רם " איך יכול להיות שהמשטרה לא מגיעה ? זה מצב של הפקר של אוכלוסיה שלמה ועם השנים יהיה קשה יותר לטפל בפשע המתפשטת..איך המדינה כך מוותרת על סמכותה, למה ? " ...למחרת, כשסיפרתי לקבוצת סטודנטים מה ראיתי ושמעתי, הבחנתי באי נוחות עד שאחד מהם אמר לי שדברי הינם גובלים בדברי גזענות ושלתמוך במשטרה זו תפיסה פשיסטית...הייתי המומה שסטודנט במשפטים כך מנסה להשתיק דיווח פשוט על עובדות ומבלבל בין עובדות, דעות ועמדות...כבר לא הייתי לגיטימית בעיניו...

סיפור שלישי:

ב1988, הייתי עו"ד צעירה והתייצבתי לכנס מאורגן ע"י "איגוד העו"ד הצעירם של פריז" ...התבקשנו להתנדב לסיוע משפטי ולהיות הפרקליטים של עבריינים צעירם אשר נתפסו על חם בעיקר בענייני שכר בשמים למשל בסמוך לבתי הספר, בתקיפת שוטרים וכו'. היה מדובר בתהליך שפיטה מזורז שבמקרה של רישום פלילי קיים אפשר לשופט להחליט על סקציות חמורות כולל גירוש במידה והיה מדובר בלא צרפתיים. בעצם התבקשנו למנוע גירוש מחוץ לגבולות צרפת של חברי שיצאו הישר מהסיפור השני שלי...לא מילאתי את הטפסים, התבקשתי להסביר את עצמי, עו"ד עשו לי משפט שדה !...ועו"ד צעיר אחר כינה אותי ... ? FASCHISTE ו RACISTE...הפעם ממש הרגשתי שדיי ! ASSEZ וסיפרתי להם את הסיפור מס 1 ומס 2 שקראתם הרגע... לא היה ניתן לשוחח בהיגיון, האמוציות היו תוקפניות וחסרות רציונל...לא תאמינו ! עד היום, כאשר מבקרת בבית המשפט הדגול בפריז עם חברתי קורין שעדיין עוסקת בעריכת דין, ישנם כמה עו"ד מזדקנים שבקושי אומרים שלום ולא שוכחים לי את הישיבה ההיא...גם אני לא שכחתי וכמעט 30 שנה מאוחר יותר ברור לי שהושקעו כוחות במקום הלא נכון לשם עקרונות שלא תואמו לסיטואציה החברתית הספציפית דאז... לכל מבצעי הפיגועים של השנים אחרונות היה רישום פלילי וכולם היו ידועים כעבריינים שבשגרה ש"חונכו" לטרור בבית הכלא ובאינטרנט...

******

מכנה המשותף לשלושת הסיפורים הינו ההכחשה החברתית, הסירוב להתמודד עם סוגיות לא נעימות ועם מציאות מורכבת. אז בורחים לסטיגמות, לדה-לגיטימיזציה...בזמנו מישל רוקר, אחד הפוליטיקאים היחידים בשמאל הצרפתי שהתעמת עם גורלו הדור השני אמר " אנחנו לא מתמודדים עם הקושי, לא שולטים בשטח וכך מפקירים אותו לכוחות הקיצוניות והמסוכנות"...

אז שלא יעבדו עליכם, בפעם הבא שאתם תשמעו בתקשורת..." בצרפת בשנים האחרונות "...אתם תדעו שזה פשוט לא נכון ...

Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Vimeo Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • Pinterest Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Vimeo Clean